”עַד־אָ֧נָה יְהוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ׃“
(חבקוק א:2)
הקדמת המחבר: זמן לחשבון נפש
בתקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים בישראל, נהוג להקדיש תשומת לב מיוחדת לנשמה. זהו זמן שבו אנו מניחים בצד את ענייני היומיום כדי להרהר במשמעות החיים, באלוהים, ובחזרה בתשובה. ביום הכיפורים עצמו מוכרז צום, התנועה בכבישים נעצרת, והתחבורה כמעט נעלמת לחלוטין.
השנה, התבקשתי לכתוב מאמר לאירוע זה ולשתף בסיפור האמונה האישי שלי: למה קשה להאמין, ובכל זאת למה אני ממשיך ומאמין. בנוסף, ניתן לי קטע מכתבי הקודש להרהר בו, אותו אצטט בהמשך.
תהליך הכתיבה הוביל אותי באופן טבעי למצב של התבוננות פנימית האופייני לתקופה זו. התהליך היה עבורי גם אתגר וגם ברכה. אתגר – כי זהו המאמר הראשון שלי, והנושא עמוק ומורכב; הוא נוגע במרכז הווייתי, ביסוד השקפת עולמי המשפיעה על כל היבט בחיי. ברכה – כי העבודה על הטקסט, בחינה מחדש של אירועי חיי וניסוחם מחדש, עזרה לי לארגן את מחשבותיי ולהבין בצורה ברורה יותר את התשובה לשאלה הקיומית עבורי.
אני מפקיד את התוצאה הסופית בידיכם.
“איפה אלוהים?!” – הסיפור שלי והשאלה הגדולה
“וְלֹא תִשְׁמָע!..” המילים מהספר העתיק המופיעות בפתח המאמר מהדהדות בעוצמה בנשמה, במיוחד היום בישראל. התקפות מבחוץ, סכסוכים פנימיים, בעיות חברתיות וכלכליות – כל אלה הופכים לאנחה עמוקה המופנית כלפי שמיים בתוכחה כנה: “איפה אתה?!” ובמילים פשוטות יותר: “עד מתי?!”
כשנשאתי לאשתי לפני יותר מ-20 שנה במדינת מוצאנו, לא היה לנו בית משלנו. עברנו מדירה שכורה אחת לאחרת. חודשים ספורים לפני שנולד בננו הבכור, אבי נפטר. חלק מהכסף ממכירת הדירה שלו עזר לנו לקנות בית. כמובן שהייתי שמח על ההזדמנות, אבל האם זה לא יכול היה לקרות אחרת, פשוט מבלי שאבא ימות? איפה היה אלוהים בזה? מה היו הסיבה והמשמעות למה שקרה?
בננו הבכור היה חולה ללא הרף. כשהיה בן 9, לאחר בדיקות רציניות גם לו וגם לאחיו הצעיר שהיה בן 6, קראנו באינטרנט שתוחלת החיים של אנשים עם מחלה כזו היא כ-24 שנים. קשה לתאר במילים את עומק התחושות שחווינו אז. מאוחר יותר שמחנו לגלות שהומצא טיפול תומך להארכת חיים. הטיפול דרש מאמצים כבירים מאיתנו ומהבנים, אך התחלנו בו מיד. אלו היו חדשות טובות, אך אותה שאלה שוב נותרה באוויר: האם זה לא היה יכול להיות אחרת? איפה אלוהים האוהב? למה הכל קורה בדרך הזו?
בהמשך, סבי חלה ונפטר. הירושה שהשאיר אפשרה לנו לקנות רהיטים ואפילו מכונית. שמחתי על הרכישות, אך השאלה הכנה שלי לא נעלמה: האם לא היה ניתן לסדר זאת בצורה אנושית יותר? האם זה באמת רצון האל?
בשל קשיים כלכליים, נאלצתי לעזוב את העסק האהוב עליי ולהתחיל להרוויח כסף במקום אחר. בסופו של דבר משכורתי הפכה לגבוהה מהממוצע, פגשתי אנשים נפלאים ולמדתי דברים חדשים, אך תמיד רציתי לחזור לעיסוק המקורי שלי. ושוב, השאלה ניקרה בראשי: למה אלוהים הורה על כך בדרך הזו?
השאלה רדפה אותי גם כשאשתי איבדה את יכולת הניידות שלה בשל כאבים עזים ורותקה למיטה. ההתאוששות דרשה וממשיכה לדרוש מאמצים עצומים. איבדנו זכויות רבות: הנסיעות הפכו קשות, והיו הגבלות בפעילויות אחרות. אנחנו קשורים למערכת הרפואית ומוציאים הון על הוצאות אלו. למרות שפגשנו רופאים טובים ואנשים שתומכים בנו, השאלה נותרה: האם אלוהים רואה כמה קשה לנו?
בשלב מסוים נוצרו בעיות בהשגת התרופות הנחוצות לילדינו במקום מגורינו. המעבר למדינה אחרת (ישראל) היה מצד אחד נס של ממש, אך מצד שני נטל כבד – נאלצנו להשאיר מאחור כמעט הכל: קרובים, חברים, בית ועבודה. עכשיו אכן אין בעיה להשיג תרופות, ויש לנו חברים חדשים ואפילו הזדמנות עבורי לחזור לעסק האהוב עליי. אבל עדיין: למה לסבך הכל כל כך?
התובנה של הנביא חבקוק
כשפניתי לכתבי הקודש, לספרו של הנביא חבקוק, גיליתי שם באופן מפתיע סיפור הדומה לשלי. גם הוא מזכיר ייאוש, כאב, תמיהה וחרדה. הוא שואל את אותן שאלות שאני שאלתי. עבורי, מה שמשמעותי הוא שבסיפור הנביא ניתן לראות כיצד אמונתו פותחת בפניו את המצב מזווית אחרת לגמרי, וכתוצאה מכך הוא מקבל תשובה מקיפה.
ספר חבקוק עוסק בזמנים קשים. הפרק הראשון מתאר את המצב הנורא בישראל באותם ימים: רשע, שוד, חמס, מריבה ומדון. חוק רופף, רשע מכתיר את הצדיק ואין משפט צדק. כשחבקוק זעק לאלוהים על כך, התשובה הייתה מפחידה עוד יותר: המשפט מגיע בדמות אויב אכזר וחסר פחד שרומס הכל בדרכו. חבקוק שאל בלבבו: “איך זה ייתכן? למה ככה?”.
אך מה שמעניין הוא שבתוך המצב הנואש הזה, פורצת מפי הנביא קריאת אמונה:
“הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה’ אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת ה’ לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ” (חבקוק א’:י”ב).
האמונה בנשמתו של חבקוק מפנה את לבו אל אלוהים, ולא נגדו. הנביא ממתין לתשובה מהמרומים:
“עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי” (חבקוק ב’:א’).
במקום הזה הוא מקבל הארה אלוהית, תובנה המוכתבת על ידי אמונה. מהי התמצית שלה? מהי התשובה לשאלות שייסרו את הנשמה?
התשובה: “וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה”
בפרק השני אנו קוראים:
“הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה” (חבקוק ב’:ד’).
נפש גאוותנית היא נפש מורדת, חצויה בתוך עצמה, שיש בה התנגדות לאמונה וחסר בה הכוח לחיות. הענווה בפני אמונת הישועה שאלוהים מעניק לאדם, היא זו שיוצרת את היכולת להיכנע לו, להישאר בשלום עמו, ולקבל הכל מידיו כדי להתגבר על נסיבות החיים יחד איתו.
ההישענות על האל הבלתי נראה מובילה לתוצאות נראות ומוחשיות, שמחזקות את האמונה. עבור חבקוק, אלוהים חזק מכל אויב ומכוחות הטבע. הניסיונות הם רק הזדמנות נוספת לראות את כבודו של אלוהים. זהו ניצחון האמונה על פני הנסיבות והפחד.
הפרק האחרון בנבואה מכיל שיר ניצחון. בעיני האמונה, הנביא רואה את הנסיבות הקרבות אחרת:
“שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי… יָבוֹא לְעַם יְגוּדֶנּוּ. כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים… וַאֲנִי בַּה’ אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי. ה’ אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת…” (חבקוק ג’:ט”ז-י”ט).
סיכום: הדרך לפיוס
במבט לאחור על עברי, אני מבין שהנסיבות יכולות להיות קשות מאוד. אך כל אחת מהן משקפת בדרך מיוחדת יופי של תוכנית עליונה אחת. האמונה הזו נותנת לי כוח להתגבר על קשיים ופחד; זו האמונה שבאמצעותה אני חי.
הזמן שלפני יום הכיפורים הוא זמן של חזרה בתשובה, בחינה מחדש של החיים והתאמתם לאמונה שאלוהים נתן. המסורת הזו קוראת לנו לפיוס עם עצמנו, עם אלוהים ועם רעינו. כל אלה אפשריים בכל עת, כי אלוהים עצמו סיפק כפרה מושלמת פעם אחת ולתמיד. הכפרה הזו נמצאת בבנו יחידו, ישוע המשיח.
